<h1>סימני התרומה לסימן מ"ט</h1>
<h2>דף צז:</h2>
והיכא שתחב כף של איסור בקדירה מלא היתר צריך שיהיה ס' ברוטב ובחתיכות שבקדירה כפי שנכנס מן הכף ברוטב כי כל מה שתחב ברוטב רואין כאילו היא איסור. ואם כף חולבת תחב בקדירה שיש בה תבשיל בשר אם הכף בת יומא צריך ששים בתבשיל לבטל כל מה שתחב מן הכף בקדירה ואז התבשיל והקדירה מותרת והכף אסורה שהרי בלועה מחלב ומבשר ואם אין ששים הכל אסור ואם הכף אינה בת יומא אם כן התבשיל והקדירה מותר אפילו ליכא ששים אבל מכל מקום הכף אסורה שהרי בלועה מטעם הבשר לכן אסור לתחבה בקדירה של חלב. וכן אסור לתחב' בקדירה של בשר שהרי בליעת' היתה תחלה מחלב ואף על פי שאינה בת יומא לכתחלה אסור גזירה שאינה בת יומא אטו בת יומא ואין סברא לומר שנגעלה כשנתחב' בקדירה של בשר ופלטה החלב וכן הדין בכף הבלועה מבשר שתחבה בקדירה של חלב והיכא שספק אם היה ס' בהיתר לבטל דבר האוסר אם כן אסור דטעם הולך עד ששים וקיימא לן דטעם כעיקר כדגמרי' מגיעולי עכו"ם או ממשרת ענבים (מ"ג) פרק אלו עוברין א"כ ספיקא דאורייתא לחומרא לאפוקי מפירוש רש"י שפיר' דטעם כעיקר מן התורה א"כ לדבריו היכא שנשפכו המים ולא ידעינן אם היה ס' בין מים בין חתיכות של היתר לבטל האיסור הוי ספקא דרבנן ולקולא והחתיכות של היתר או דגים או בצים או בשר הנשאר יהא מותר לדבריו. אבל אם המים והחתיכות של היתר בפנינו ואינו יודע לשער או למדוד אם יש ששים אין לו' כאן הוי ספיקא דרבנן שהרי אין קרוי ספק דבר שחכם יכול לברר ולשער דדעת הטפשים אינו כלום. [התרומה סימן מ"ט]. דין כף של איסור שתחב בקדירה של היתר ואם הכף חולבת ותחבה בקדירה מלאה מן תבשיל של בשר או אפכא אפילו אינה בת יומא הכף אסורה והתבשיל מותר ואם הכף בת יומא צריך בתבשיל ס' ואם נשפכו המים מספיקא אסור דטעם כעיקר דאורייתא ולא כפירוש רש"י.
